התקנת ג'נטו

מתוך הויקי של ג'נטו.

התרגום בדף זה נעשה בחודש יולי 2005. מאז, עברו כמעט שנתיים (נכון למועד כתיבת שורות אלה, סוף מרץ 2007). ספר היד של ג'נטו השתנה לא מעט בתקופה זו.

כדי לשפר את מצב העדכונים (הלא קיים, בעצם), החלטתי לעבור להיות מתרגם רשמי של האתר של ג'נטו, וביצעתי תרגום מחודש של מדריך ההתקנה (בין השאר), שמפורסם כעת באתר הרשמי, וגם יעודכן קרוב ככל הניתן למועדי עדכוני הגירסא האנגלית.

תוכלו למצוא את מדריך ההתקנה הרשמי בעברית (בינתיים רק עבור ארכיטקטורות x86 ו-amd64 ורק עבור התקנות הדורשות חיבור אינטרנט פעיל) בכתובת http://www.gentoo.org/doc/he/handbook.

שיהיה לכולם בהצלחה!

שימי

נ.ב. לאלה שאוהבים משום מה הסטוריה, רצ"ב התרגום הישן של המדריך משנת 2005.

מדריך התקנה זה הוא תרגום של מדריך ההתקנה הרשמי של ג'נטו [1].
תוכן המדריך מוגן בזכויות יוצרים של כותבי המדריך המקורי (עיינו במקור בצד ימין של הדף).
התרגום בוצע באישור הרשיון שבו פורסם המסמך המקורי, Creative Commons - Attribution / Share Alike.
על התרגום חלים אותם תנאי רשיון כמו למקור התוכן. המדריך תורגם על ידי שימי.

אודות ההתקנה של ג'נטו לינוקס

הקדמה

ברוך הבא!

בראש ובראשונה, ברוך הבא לג'נטו. אתה עומד להיכנס לעולם של בחירות וביצועים. הלב של ג'נטו הוא חופש בחירה. כשתתקין את ג'נטו, עובדה זו תהיה ברורה לך מספר פעמים - אתה יכול לבחור כמה אתה רוצה לקמפל בעצמך, איך להתקין את ג'נטו, באיזה logger אתה מעוניין במערכת ההפעלה, וכו'.

ג'נטו היא מטא-הפצה מודרנית ומהירה, עם תכנון גמיש ונקי. ג'נטו בנוייה סביב תוכנה חופשית ואינה מחביאה מהמשתמשים שלה מה קורה מתחת לפני המערכת. Portage, מערכת תחזוקת החבילות שבה משתמשת ג'נטו, כתובה בשפת Python, ולכן באפשרותך להסתכל ולשנות את קוד המקור שלה בקלות. מערכת ניהול החבילות של ג'נטו משתמשת בקוד מקור (למרות שישנה גם תמיכה לחבילות שעברו הידור מראש), והקונפיגורציה של ג'נטו מתבצעת דרך קבצי טקסט רגילים. במילים אחרות - פתיחות בכל מקום.

חשוב שתבין שבחירות הן מה שגורם לג'נטו לפעול. אנו ננסה לא להכריח אותך לבצע שום דבר שאינך מעוניין בו. אם אתה מרגיש שאנו כן עושים זאת, אנא דווח על כך!

כיצד ההתקנה בנוייה?

את ההתקנה של ג'נטו ניתן לראות כפרוצדורה המורכבת מ-10 שלבים, המופיעים בפרקים 11 - 2 בהתאמה. כל שלב מניב מצב מסויים:

• אחרי שלב 1, אתה נמצא בסביבה פועלת המוכנה להתקין את ג'נטו
• אחרי שלב 2, חיבור האינטרנט שלך מוכן כדי להתקין את ג'נטו
• אחרי שלב 3, הכוננים הקשיחים שלך מאותחלים כדי לארח את התקנת הג'נטו שלך
• אחרי שלב 4, סביבת ההתקנה שלך מוכנה, ואתה מוכן לבצע chroot לתוך הסביבה החדשה
• אחרי שלב 5, חבילות מפתח, שהינן זהות בכל ההתקנות של ג'נטו - מותקנות
• אחרי שלב 6, קימפלת את הקרנל שלך
• אחרי שלב 7, כתבת כבר את רוב קבצי הקונפיגורציה של מערכת הג'נטו שלך
• אחרי שלב 8, כלי מערכת הכרחיים (שתוכל לבחור מרשימה נחמדה) - מותקנים
• אחרי שלב 9, טוען ה-boot שבו בחרת מותקן, ואתה נמצא בתוך התקנת הג'נטו החדשה שלך
• אחרי שלב 10, סביבת הג'נטו לינוקס שלך מוכנה לשימוש

כשניתנת לך בחירה מסויימת, אנו נעשה את המאמצים הגדולים ביותר כדי להסביר לך מה הדברים החיוביים והשליליים בכל בחירה ובחירה. לאחר מכן, נמשיך בבחירת ברירת מחדל, אשר תזוהה על ידי "ברירת מחדל:" בכותרת. האפשרויות האחרות יסומנו על ידי "אלטרנטיבה:". אל תחשוב שברירת המחדל היא מה שאנו ממליצים. היא פשוט מה שאנו מאמינים שבו ישתמשו רוב המשתמשים.

לעיתים באפשרותך לבצע שלב שהוא רשות. במקרה זה, שלבים אלו יסומנו כ"רשות:", ולכן אינם נחוצים כדי להתקין את ג'נטו. למרות זאת, שלבי רשות מסויימים יכולים להיות תלויים בהחלטות קודמות שעשית. אנו נתריע לך על כך כשמקרה כזה קורה, גם כשאתה מבצע את ההחלטה, וגם לפני ששלב הרשות מפורט.

מהן האפשרויות שלי?

באפשרותך להתקין את ג'נטו בדרכים שונות ורבות. באפשרותך להוריד ולהתקין את אחד מתקליטורי ההתקנה שלנו, מתוך הפצת לינוקס קיימת, מתוך LiveCD (כגון Knoppix), מתוך סביבה שנטענה מרשת (netboot), מתוך תקליטון הצלה, וכו'.

מסמך זה מכסה את ההתקנה באמצעות תקליטור ההתקנה של ג'נטו, או, במקרים מיוחדים, סביבה שנטענה מהרשת. ההתקנה מניחה שאתה מעוניין להתקין את הגירסא האחרונה הזמינה לכל חבילה. אם ברצונך לבצע התקנה ללא-רשת, תצטרך לקרוא את ספרי ההדרכה של ג'נטו, המכילים הוראות התקנה עבור סביבה חסרת-רשת.

שים לב גם, שאם הינך מתכוון להשתמש ב GRP (כלומר ה-Gentoo Reference Platform, אוסף של חבילות מהודרות-מראש לשימוש מיידי לאחר התקנת ג'נטו), עלייך לעקוב אחר ההוראות בספרי ההדרכה של ג'נטו.

לעזרה בגישות שונות להתקנה, אנא קרא את מדריך ההתקנה האלטרנטיבי. אנו גם מציעים מסמך טיפים וטריקים אשר ייתכן וקריאתו תועיל לך. אם אתה מרגיש שהוראות ההתקנה מפורטות מדי, הרגש חופשי להשתמש במדריך ההתקנה המהירה, הנמצא במשאבי התיעוד, אם יש שם מסמך התואם לארכיטקטורה שלך.

יש לך מספר אפשרויות: באפשרותך להדר את כל המערכת שלך מאפס, או להשתמש בסביבה המהודרת מראש כדי לקבל את סביבת הג'נטו שלך פועלת ומוכנה בזמן מיידי, וכמובן, תוכל להשתמש בפתרונות אמצעיים, שבהם אינך מהדר את כל המערכת, אלא מתחיל ממערכת חצי-מוכנה.

בעיות?

אם אתה מוצא בעיות בהתקנה (או בתיעוד ההתקנה), אנא דווח עליהן. לבעיות בהתקנה, בדוק במערכת הבאגים האם הבאג ידוע. אם לא, אנא צור דיווח באג, כדי שנוכל לטפל בו. אל תפחד מהמפתחים שמקבלים את הטיפול בבאג (שלך) - בדרך כלל הם לא אוכלים אנשים. לבעיות בתיעוד ההתקנה, כיוון שזהו ויקי, תוכל לתקן את התיעוד בעצמך!

אם אינך בטוח אם הבעייה היא בעיית משתמש (שגיאה שאתה עשית למרות שקראת את ההוראות בזהירות), או בעיית תוכנה (שגיאה שאנו עשינו למרות שבדקנו את ההתקנה/התיעוד בזהירות), אתה מוזמן להיכנס לערוץ gentoo# בשרת ה IRC שבכתובת irc.freenode.org. כמובן, אתה מוזמן לשם בלי קשר :)

אם יש לך שאלה בנוגע לג'נטו, בדוק את השאלות הנפוצות. תוכל גם לצפות בשאלות הנפוצות שבפורומים של ג'נטו. אם אינך מוצא את התשובה שם, תוכל לשאול ב gentoo#, ערוץ ה-IRC שלנו ב irc.freenode.net. כן, חלקנו משוגעים שיושבים ב-IRC :-)

בחירת מדיית ההתקנה הרצוייה

הקדמה

לפני שנתחיל, נציג את דרישות החומרה הנחוצות עבור התקנת ג'נטו על מחשבך.

דרישות חומרה

גישות שונות בהתקנת ג'נטו

הקדמה

את ג'נטו לינוקס ניתן להתקין באמצעות אחד משלושת קבצי שלב (stage.) קובץ שלב הוא ארכיון דחוס, בפורמט הארכיוני tar, שנדחס לאחר מכן בפורמט הדחיסה bzip2, והוא מכיל סביבת ריצה מינימלית.

• קובץ שלב מספר 1 מכיל אך ורק מהדר, תוכנת Portage (תוכנת ניהול החבילות של ג'נטו), ומספר חבילות תוכנה ש-Portage והמהדר תלוי בהן.
• קובץ שלב מספר 2 מכיל מה שמכונה "מערכת שעברה bootstrap", כלומר סביבה מינימלית שממנה ניתן להתחיל לבנות את כל התוכנות הנחוצות שהופכות סביבת ג'נטו לשלמה.
• קובץ שלב מספר 3 מכיל מערכת מינימלית שכמעט מוכנה לחלוטין לשימוש. חסרים בה רק מספר תוכנות, שאתה, משתמש ג'נטו, צריך לבחור באיזה מהן בדיוק אתה רוצה להשתמש.

כדי לסייע לך להחליט באיזה קובץ שלב אתה רוצה להשתמש, כתבנו את היתרונות והחסרונות העיקריים של כל קובץ שלב.

גישת שלב 1

ב שלב 1 יש להשתמש כשאתה רוצה לבנות את כל מערכת ההפעלה שלך מהיסוד ממש (מאפס).

התחלה משלב 1 מאפשרת לך שליטה מלאה על הגדרות היעילות ופונקציונליות הבנייה המופעלות במערכת שלך. דבר זה הופך את ההתקנות משלב 1 לטובות עבור משתמשים חזקים, שיודעים מה הם עושים. כמו כן, זוהי דרך מצויינת ללמוד כיצד הדברים הפנימיים עובדים בג'נטו, למי שמסתקרן.

גישת שלב 2

בהתקנת שלב 2, משתמשים כשרוצים לבנות את המערכת ממצב שבו היא כבר עברה תהליך "bootstrap", והיא נמצאת במצב "חצי-מהודרת".

שלב 2 מאפשר לך לדלג על תהליך ה-bootstrap. אפשר לעשות זאת אם אתה מרוצה מהגדרות היעילות שמפתחי ג'נטו בחרו עבור קובץ השלב שבחרת להוריד מהאינטרנט.

גישת שלב 3

בהתקנת שלב 3, קיימת כבר מערכת ג'נטו לינוקס בסיסית שנבנתה עבורך. אתה תצטרך רק לבנות מעט חבילות שמפתחי ג'נטו לא יכולים להחליט במקומך במה אתה רוצה להשתמש.

בחירה בהתקנת שלב 3, מאפשרת את התקנת ג'נטו לינוקס המהירה ביותר, אך גם אומרת שבסיס המערכת שלך יכיל את כל הגדרות היעילות שמפתחי ג'נטו בחרו (אשר, למען הכנות, הן הגדרות טובות אשר נבחרו כדי להאיץ ביצועים יחד עם שמירה על יציבות). שלב 3 הוא גם חובה במידה ואתה רוצה להתקין את ג'נטו באמצעות חבילות שהודרו מראש, כאשר אתה מתקין את ג'נטו במחשב ללא חיבור לאינטרנט.

ייתכן שיעניין אותך לדעת, שאם בשלב כלשהוא, תחליט להשתמש באפשרויות יעילות שונות אחרי שכבר התקנת את ג'נטו, תוכל לבצע הידור מחדש של כל המערכת עם אפשרויות היעילות החדשות שהגדרת.

תקליטורי ההתקנה של ג'נטו

הקדמה

תקליטורי ההתקנה של ג'נטו הם תקליטורים אשר ניתן לאתחל מהם את המחשב, והם מכילים מערכת ג'נטו עצמאית, המחזיקה את עצמה. הם מאפשרים לך להריץ את לינוקס מתוך תקליטור. במהלך תהליך האתחול, החומרה שלך תזוהה, ומנהלי התקן מתאימים ייטענו עבורה. תקליטורים אלה מקבלים תחזוקה שוטפת על ידי מפתחי ג'נטו.

כל תקליטורי האתחול מאפשרים לך לאתחל, להגדיר רשת, להגדיר מחיצות, ולהתחיל להתקין את ג'נטו דרך האינטרנט. נכון למועד כתיבת שורות אלה, ישנם שני תקליטורי התקנה שמפתחי ג'נטו מספקים, ושניהם מתאימים להתקנת ג'נטו, כל עוד שאתה מבצע התקנה בהתבססות על האינטרנט, תוך כדי שאתה משתמש בגירסאות האחרונות של כל חבילה וחבילת תוכנה שאתה מתקין.

אם ברצונך להתקין את ג'נטו ללא חיבור אינטרנט פעיל, אנא עקוב אחר ההוראות שב-ספר היד של ג'נטו.

שני תקליטורי האתחול המסופקים הם:

• תקליטור האתחול המינימלי, תקליטור בר-אתחול קטן, ללא-שטויות, שמטרתו היחידה היא לאתחל את המערכת, להפעיל את הרשת, ולהמשיך עם התקנת ג'נטו.
• תקליטור האתחול האוניברסלי, תקליטור בר-אתחול עם אותן היכולות של התקליטור המינימלי, אך מכיל בנוסף קבצי "שלב" שונים, שנוצרו עבור ארכיטקטורות שונות (כגון פנטיום 3 ופנטיום 4).

כדי לעזור לך לבחור באיזה תקליטור התקנה ברצונך להשתמש, להלן רשימה של היתרונות והחסרונות העיקריים של כל תקליטור התקנה.

תקליטור ההתקנה המינימלי

תקליטור ההתקנה המינימלי, שנקרא ‎install-x86-minimal-2005.0.iso (עבור מעבדי 32 סיביות) או ‎install-amd64-minimal-2005.0.iso (עבור מעבדי 64 סיביות), ותופס כ-70 מ"ב. אתה יכול להשתמש בתקליטור זה כדי להתקין את ג'נטו, אך ורק אם יש לך חיבור אינטרנט שפועל תמיד.

תקליטור ההתקנה האוניברסלי

תקליטור ההתקנה האוניברסלי נקרא ‎install-x86-universal-2005.0.iso (עבור מעבדי 32 סיביות) או ‎install-amd64-universal-2005.0.iso (עבור מעבד 64 סיביות), וגודלו כ-650 מ"ב. באפשרותך להשתמש בתקליטור התקנה זה כדי להתקין את ג'נטו, ואתה יכול להשתמש בו גם אם אתה רוצה להתקין את ג'נטו ללא חיבור אינטרנט פעיל, גם אם במקרה ותרצה להביא את ג'נטו למחשב אחר מזה שאתה מתקין עליו את ג'נטו כעת :)

תקליטורים אחרים

ייתכן ותרצה להוריד תקליטור חבילות מאחד מאתרי המראה שלנו. תקליטור זה אינו תקליטור התקנה, אלא משאב נוסף שבו ניתן להשתמש בהתקנה מחוסרת-רשת. הוא מכיל חבילות שהודרו מראש (מה שמכונה GRP במאמר זה), ומאפשר לך להתקין במהירות יישומים נוספים (כגון אופן אופיס, KDE, GNOME...) מיד לאחר התקנה חסרת-רשת של ג'נטו.

הורדת, צריבת ואתחול תקליטור התקנה של ג'נטו

הורדת וצריבת תקליטור ההתקנה

בחרת להשתמש בתקליטור התקנה של ג'נטו. קודם נתחיל בהורדת וצריבת תקליטור ההתקנה הנבחר. קודם דנו בתקליטורי ההתקנה הזמינים, אך היכן באפשרותך למצוא אותם?

אתה יכול להוריד כל אחד מתקליטורי ההתקנה (וגם, אם תרצה, תקליטור חבילות) מכל אחד מאתרי המראה של ג'נטו. תקליטורי ההתקנה ממוקמים בספרייה ‎releases/x86/2005.0/installcd (עבור מעבדי 32 סיביות) או ‎releases/amd64/2005.0/installcd (עבור מעבד 64 סיביות).

בתוך הספרייה הנ"ל, תוכל למצוא קבצים עם הסיומת ‎ISO. אלו הם קבצי מראה מלאים של תקליטורים (image), שבאפשרותך לצרוב באמצעות צורב.

במקרה ואתה תוהה האם ההורדה שלך הושחתה או לא, תוכל לבדוק את חתימת ה-MD5 שלה, ולהשוות אותה לחתימה שאנו מספקים (כגון ‎install-x86-minimal-2005.0.iso.md5). אתה יכול לבדוק את חתימת ה-MD5 באמצעות הכלי ‎md5sum בלינוקס/יוניקס, או עם גירסת md5sum עבור חלונות.

דרך נוספת לוודא את תקינות הקובץ שהורד, היא להשתמש ב-GnuPG כדי לוודא את החתימה המוצפנת שאנו מספקים (הקובץ שמסתיים בסיומת ‎asc. הורד את קובץ החתימה והשג את המפתח הציבורי:

gpg --keyserver pgp.mit.edu --recv-keys 17072058

כעת וודא את החתימה:

gpg --verify <signature file> <downloaded iso>

כדי לצרוב את קובץ(י) ה-ISO שהורדת, עלייך לבחור באפשרות צריבת Image. כיצד לעשות זאת? זו שאלה שתלויה מאוד בתוכנה. אנו נדון כיצד לעשות זאת באמצעות התוכנות ‎cdrecord ו-‎K3B כאן; מידע נוסף ניתן למצוא בשאלות הנפוצות.

• עם cdrecord, עלייך פשוט לכתוב ‎שם קובץ cdrecord dev=/dev/hdc (החלף את ‎/dev/hdc בנתיב של כונן התקליטורים שלך).
• עם K3B, בחר ב-‎Tools, בתפריט הבא ב-‎CD, ולבסוף ב-‎Burn Image. אז עלייך לאתר את קובץ ה-ISO שלך בתוך איזור ה-"Image to Burn". לבסוף, הקלק על ‎Start.

אתחול מתקליטור ההתקנה

אחרי שצרבת את תקליטור האתחול שלך, הגיע הזמן לאתחל ממנו. הוצא את כל התקליטורים מכל כונני התקליטורים שלך, הפעל את המחשב מחדש, והיכנס ל-BIOS. בדרך כלל דבר זה נעשה על ידי לחיצה על מקש DEL, F1 או ESC, תלוי בסוג ה-BIOS. בתוך ה-BIOS, שנה את סדר האתחול (boot order או boot sequence) כך ש-CD-ROM יהיה לפני Hard Disk. בדרך כלל, תוכל למצוא זאת תחת "CMOS Setup". אם לא תעשה שינוי זה, המערכת שלך תאתחל מהכונן הקשיח כרגיל, ותתעלם מהעובדה שיש תקליטור בר אתחול בכונן התקליטורים.

כעת הכנס את תקליטור ההתקנה לכונן, והפעל את המחשב מחדש. אתה אמור לראות קלט אתחול. במסך זה, אתה יכול ללחוץ על Enter כדי להתחיל את תהליך האתחול עם אפשרויות אתחול ברירת המחדל, או לאתחל את תקליטור ההתקנה עם אפשרויות אתחול נוספות, על ידי ציון קרנל רצוי, שאחריו אפשרויות אתחול, ורק אז לחיצה על Enter.

ציון הקרנל? כן, בתקליטורי ההתקנה מסופקים מספר קרנלים שונים. ברירת המחדל הוא ‎gentoo. קרנלים אחרים הם עבור צורכי חומרה מיוחדים, וגירסאות ה-‎-nofb הן גירסאות שמבטלות את ה-framebuffer.

להלן תמצא פירוט קצר על הקרנלים הזמינים:

אתה יכול לציין גם אפשרויות קרנל. הן מייצגות הגדרות רשות שאתה יכול להפעיל (או לבטל) כרצונך. הרשימה הבאה היא הרשימה שתקבל כשתלחץ על הכפתור F2 במסך תחילת האתחול מהתקליטור:

- agpgart       loads agpgart (use if you have graphic problems,lockups)
- acpi=on       loads support for ACPI firmware
- ide=nodma     force disabling of DMA for malfunctioning IDE devices
- doscsi        scan for scsi devices (breaks some ethernet cards)
- dopcmcia      starts pcmcia service for PCMCIA cdroms
- nofirewire    disables firewire modules in initrd (for firewire cdroms,etc)
- nokeymap      disables keymap selection for non-us keyboard layouts
- docache       cache the entire runtime portion of cd in RAM, allows you
                to umount /mnt/cdrom to mount another cdrom.
- nodetect      causes hwsetup/kudzu and hotplug not to run
- nousb         disables usb module load from initrd, disables hotplug
- nodhcp        dhcp does not automatically start if nic detected
- nohotplug     disables loading hotplug service
- noapic        disable apic (try if having hardware problems nics,scsi,etc)
- noevms        disable loading of EVMS2 modules
- nolvm2        disable loading of LVM2 modules
- hdx=stroke    allows you to partition the whole harddrive even when your BIOS
                can't handle large harddrives
- noload=module1,[module2,[...]]
                disable loading of specific kernel modules

כעת אתחל את התקליטור שלך, בחר קרנל (אם אינך מרוצה מקרנל ברירת המחדל ‎gentoo), ואפשרויות אתחול. כדוגמא, נראה לך כיצד לטעון את הקרנל ‎gentoo עם ‎dopcmcia כפרמטר לקרנל.

boot: gentoo dopcmcia

אתה תבורך על ידי מסך אתחול ומדיד התקדמות. אם אתה מתקין את ג'נטו ממערכת שבה לוח מקשים שאינו אמריקאי, וודא שאתה לוחץ F2 כדי לעבור למצב אתחול מפורט, ועקוב אחרי הבקשה לקלט. אם לא תענה לבקשה בתוך 10 שניות, לוח המקשים ברירת המחדל (אנגלית ארצות הברית), ייטען, ותהליך האתחול יימשך. כשתהליך האתחול יושלם, אתה תהיה מחובר לתוך מערכת הג'נטו ה"חיה" בתור המשתמש "root", שהוא הסופר-משתמש (כלומר, המשתמש שיכול לעשות הכל). תוכל לראות את סימן הקלט של משתמש ה-root (שנראה כך: "#") בקונסול הנוכחי, ותוכל לעבור לקונסולים אחרים על ידי לחיצה על Alt+F2, Alt+F3 ו-Alt+F4. תוכל לחזור אל הקונסול שבו התחלת על ידי לחיצה על Alt+F1.

תצורת חומרה נוספת

כשתקליטור ההתקנה מבצע את תהליך האתחול, הוא מנסה לזהות את כל התקני החומרה שלך, ואז טוען מודולי קרנל מתאימים כדי לתמוך בחומרה שלך. ברוב המוחלט של המקרים, הוא עושה עבודה מצויינת. לעתים, במקרים מסויימים, ייתכן והוא לא יטען באופן אוטומטי מודולי-קרנל שאתה צריך. אם הזיהוי האוטומטי של ה-PCI פספס חלק מחומרת המחשב שלך, תצטרך לטעון את מודולי הקרנל המתאימים באופן ידני.

בדוגמא הבאה, אנו ננסה לטעון את המודול ‎8139too (תמיכה עבור סוגים מסויימים של כרטיסי רשת):

modprobe 8139too

אם אתה צריך תמיכה ב-PCMCIA, עלייך להפעיל את תסריט האתחול ‎pcmcia:

/etc/init.d/pcmcia start

רשות: שיפור ביצועי הכונן הקשיח

אם אתה משתמש מתקדם, ייתכן ותרצה לשנות את הגדרות ביצועי כונני IDE באמצעות ‎hdparm. באמצעות האפשרויות ‎-tT תוכל לבדוק את ביצועי הכונן הקשיח שלך (בצע זאת מספר פעמים כדי לקבל רושם מדוייק יותר):

hdparm -tT /dev/hda

כדי לשנות, תוכל להשתמש בכל אחת מהדוגמאות הבאות (או שתנסה לבד), אשר משתמשות ב-‎/dev/hda בתור הכונן (החלף עם הכונן שלך):

Activating DMA:                       hdparm -d 1 /dev/hda
Activate Safe Performance Options: hdparm -d 1 -A 1 -m 16 -u 1 -a 64 /dev/hda

רשות: חשבונות משתמש

אם אתה מתכנן לתת לאנשים אחרים גישה לסביבת ההתקנה שלך, או שאתה מעוניין להיכנס לצ'אט באמצעות ‎irssi מבלי הרשאות root (מסיבות אבטחה), תצטרך ליצור חשבונות משתמש רצויים ולשנות את סיסמת ה-root.

כדי לשנות את סיסמת ה-root, עלייך להשתמש בכלי ‎passwd:

# passwd
New password: (Enter your new password)
Re-enter password: (Re-enter your password)

כדי ליצור חשבון משתמש, קודם עלינו ליצור את המשתמש, ורק אז את הסיסמא שלו. אנו משתמשים ב-‎useradd וב-‎passwd עבור משימות אלה. בדוגמא הבאה, ניצור משתמש שנקרא "john".

useradd -m -G users john

passwd john
New password: (Enter john's password)
Re-enter password: (Re-enter john's password)

אתה יכול לשנות את המשתמש הנוכחי מ-root למשתמש החדש שנוצר באמצעות הפקודה ‎su:

su - john

רשות: צפייה בתיעוד במהלך ההתקנה

אם ברצונך לקרוא את ספר היד של ג'נטו (או מתוך התקליטור, או באופן מקוון) במהלך ההתקנה, וודא שיצרת חשבון משתמש (ראה: רשות: יצירת חשבון משתמש), ואז לחץ על ‎Alt+F2 כדי לעבור למסוף חדש, ואז היכנס לחשבון משתמש זה.

אם ברצונך לראות את התיעוד שבתקליטור ההתקנה, תוכל להריץ באופן מיידי את ‎links2 כדי לקרוא את התיעוד:

links2 /mnt/cdrom/docs/handbook/html/index.html

למרות זאת, עדיף שתשתמש בספר היד של ג'נטו, כיוון שהוא יותר עדכני מזה שסופק על התקליטור. תוכל לצפות בו על ידי שימוש ב-‎links2 גם כן, אבל רק אחרי שהשלמת את הפרק הגדרת הרשת שלך (אחרת לא תוכל לגשת לאינטרנט כדי לצפות בתיעוד):

links2 http://www.gentoo.org/doc/en/handbook/handbook-x86.xml

תוכל לחזור למסוף המקורי שלך על ידי לחיצה על ‎Alt+F1.

רשות: הפעלת שרת SSH

אם אתה מעוניין לאפשר לאחרים לגשת למחשב שלך במהלך התקנת ג'נטו (אולי בגלל שהם הולכים לעזור לך להתקין את ג'נטו, או אולי אפילו לעשות זאת בשבילך), תצטרך ליצור עבורם חשבון משתמש, ואף לתת להם את סיסמא ה-root שלך. (עשה זאת רק אם אתה בוטח לחלוטין במשתמש זה).

כדי להפעיל את שרת ה-SSH, הרץ את הפקודה הבאה:

/etc/init.d/sshd start

כדי שתוכל להשתמש בשרת ה-SSH, תצטרך להגדיר את הרשת שלך קודם לכן. המשך בפרק הבא, הגדרת הרשת שלך.

הגדרת הרשת שלך

זיהוי רשת אוטומטי

אולי זה פשוט עובד?

אם המחשב שלך מחובר לרשת Ethernet שבה יש שרת DHCP, סביר מאוד להניח שהגדרות הרשת שלך כבר הוגדרו באופן אוטומטי עבורך. אם כך, תוכל להשתמש בפקודות רבות שעובדות מול רשת הקיימות על תקליטור ההתקנה, כגון ‎ssh, ‎scp, ‎ping, ‎irssi, ‎wget, ‎links, ועוד.

אם הרשת הוגדרה עבורך, הפקודה ‎/sbin/ifconfig אמורה להציג לך ממשקי רשת נוספים ל-‎lo שקיים תמיד, כגון ‎eth0:

/sbin/ifconfig
(...)

eth0      Link encap:Ethernet  HWaddr 00:50:BA:8F:61:7A
          inet addr:192.168.0.2  Bcast:192.168.0.255  Mask:255.255.255.0
          inet6 addr: fe80::50:ba8f:617a/10 Scope:Link
          UP BROADCAST RUNNING MULTICAST  MTU:1500  Metric:1
          RX packets:1498792 errors:0 dropped:0 overruns:0 frame:0
          TX packets:1284980 errors:0 dropped:0 overruns:0 carrier:0
          collisions:1984 txqueuelen:100
          RX bytes:485691215 (463.1 Mb)  TX bytes:123951388 (118.2 Mb)
          Interrupt:11 Base address:0xe800 

רשות: הגדרת שרתי Proxy

אם אתה ניגש לאינטרנט דרך שרת Proxy, ייתכן ותצטרך להגדיר את המידע על שרת ה-Proxy במהלך ההתקנה. זה מאוד פשוט להגדיר שרת Proxy: כל שעלייך לעשות, זה להכניס ערך למשתנה, שמכיל את מידע שרת ה-Proxy.

ברוב המקרים, אתה יכול להגדיר את המשתנים עם שם השרת בלבד. כדוגמא, נניח והשרת נקרא ‎proxy.gentoo.org והפורט הוא ‎8080.

(If the proxy filters HTTP traffic)
export http_proxy="http://proxy.gentoo.org:8080"
(If the proxy filters FTP traffic)
export ftp_proxy="ftp://proxy.gentoo.org:8080"
(If the proxy filters RSYNC traffic)
export RSYNC_PROXY="proxy.gentoo.org:8080"

אם ה-Proxy שלך דורש שם משתמש וסיסמא, עלייך להשתמש בתחביר הבא במשתנה:

http://username:password@proxy.gentoo.org:8080

בדיקת הרשת

ייתכן ותרצה לנסות לבצע פינג לשרתי ה-DNS של ספק האינטרנט שלך (הנמצאים ב-‎/etc/resolv.conf ואתר אינטרנט לבחירתך, רק כדי לוודא שהתקשורת שלך מגיעה אל האינטרנט, שפענוח שמות דרך DNS פועל באופן תקין, וכו'.

אם אתה יכול להשתמש ברשת שלך, אתה יכול לדלג על ההמשך של חלק זה, ולקפוץ ישר לפרק הכנת הדיסקים. אם לא, המשך לקרוא.

קביעת תצורת רשת באופן אוטומטי

אם הרשת אינה פועלת באופן אוטומטי, תקליטורי התקנה מסויימים יאפשרו לך להשתמש ב-‎net-setup (עבור רשתות רגילות או אלחוטיות), ‎adsl-setup (עבור משתמשי ADSL) או ‎pptp (עבור משתמשי PPTP, זמין רק ב x86).

אם מדיום ההתקנה שלך אינו מכיל אף אחד מכלים אלה, קפוץ לחלק "הגדרת תצורת רשת באופן ידני".

• משתמשי Ethernet רגילים צריכים להמשיך עם ברירת מחדל: שימוש ב-net-setup
• משתמשי ADSL צריכים להמשיך עם אלטרנטיבה: שימוש ב-RP-PPPoE

ברירת מחדל: שימוש ב-net-setup

הדרך הפשוטה ביותר להפעיל את הרשת אם היא לא הופעלה באופן אוטומטי, היא להריץ את התסריט ‎net-setup:

‎net-setup ישאל אותך מספר שאלות לגבי סביבת הרשת שלך. כשתסיים, חיבור הרשת שלך אמור לעבוד. בדוק את חיבור הרשת באותה הצורה שצויינה לעיל. אם התוצאות חיוביות, מזל טוב! אתה מוכן כעת להתקין את ג'נטו. דלג על ההמשך של חלק זה, וקפוץ לחלק הכנת הדיסקים.

אלטרנטיבה: שימוש ב-RP-PPPoE

בהנחה ואתה צריך PPPoE כדי להתחבר לאינטרנט, תקליטור ההתקנה (בכל גירסא), עשה את הדבר פשוט עבורך, על ידי הכללה של ‎rp-pppoe. השתמש בתסריט ‎pppoe-setup כדי לקבוע את תצורת החיבור שלך. אתה תישאל על התקן ה-Ethernet המחובר למודם ה-ADSL שלך, שם המשתמש והסיסמא שלך, כתובת ה-IP של שרתי ה-DNS שלך, והאם אתה מעוניין בפיירוול בסיסי או לא.

pppoe-setup
pppoe-start

אם משהו משתבש, בדוק שוב שהקלדת נכון את שם המשתמש והסיסמא שלך, על ידי עיון בקובץ ‎/etc/ppp/pap-secrets או ‎/etc/ppp/chap-secrets, וודא שאתה שאתה משתמש בהתקן ה-Ethernet הנכון. אם התקן ה-Ethernet שלך אינו קיים, תצטרך לטעון את מודולי הרשת המתאימים. במקרה זה, תצטרך להמשיך עם הגדרת תצורת רשת באופן ידני, כיוון ששם מוסבר כיצד לטעון את מודולי הרשת המתאימים.

אם הכל פעל, דלג על ההמשך של חלק זה, וקפוץ לחלק הכנת הדיסקים.

אלטרנטיבה: שימוש ב-PPTP

במקרה ואתה צריך תמיכה ב-PPTP, אתה יכול להשתמש ב-‎pptpclient, אשר מסופק בתקליטורי ההתקנה שלנו. אבל קודם לכן, אתה צריך לוודא שהתצורה שלך נכונה. ערך את ‎/etc/ppp/pap-secrets או ‎/etc/ppp/chap-secrets כך שהם יכילו את צירוף השם משתמש/סיסמא הנכונים:

כעת כוונן את ‎/etc/ppp/options.pptp אם נדרש:

אחרי שסיימת את כל זה, הרץ את ‎pptp (יחד עם האפשרויות שלא יכולת להגדיר ב-‎options.pptp כדי להתחבר אל השרת:

pptp <server ip>

המשך עם החלק הכנת הדיסקים.

הגדרת תצורת רשת באופן ידני

טעינת מודולי הרשת המתאימים

כאשר תקליטור ההתקנה מאותחל, הוא מנסה לזהות את כל התקני החומרה ולטעון את מודולי הקרנל (דרייברים) המתאימים כדי לתמוך בחומרה שלך. ברוב המקרים, הוא עושה עבודה מצויינת. לעתים, לא כל המודולים שאתה צריך ייטענו באופן אוטומטי.

אם ‎net-setup או ‎adsl-setup נכשלו, ייתכן שכרטיס הרשת שלך לא זוהה באופן מיידי. זה אומר, שתצטרךלטעון את מודולי הקרנל באופן ידני.

כדי למצוא איזה מודולים אנו מספקים עבור רשתות, השתמש ב-‎ls:

אם אתה מוצא דרייבר עבור כרטיס הרשת שלך, השתמש ב-‎modprobe כדי לטעון את מודול הקרנל:

כדי לבדוק האם כרטיס הרשת שלך מזוהה כעת, השתמש ב-‎ifconfig. כרטיס מזוהה יגרום לפלט שנראה בערך כך:

# ifconfig eth0
eth0      Link encap:Ethernet  HWaddr FE:FD:00:00:00:00  
          BROADCAST NOARP MULTICAST  MTU:1500  Metric:1
          RX packets:0 errors:0 dropped:0 overruns:0 frame:0
          TX packets:0 errors:0 dropped:0 overruns:0 carrier:0
          collisions:0 txqueuelen:0 
          RX bytes:0 (0.0 b)  TX bytes:0 (0.0 b)

אם, לחלופין, תקבל את השגיאה הבאה, כרטיס הרשת לא זוהה:

ifconfig eth0
eth0: error fetching interface information: Device not found

אם יש לך מספר כרטיסי רשת, הם ייקראו ‎eth0, ‎eth1, וכך הלאה. וודא שכרטיס הרשת שאתה רוצה להשתמש בו פועל היטב, וזכור להשתמש בשם הנכון במהלך מסמך זה. אנו נניח בדוגמאות שלנו, ששמו של הכרטיס הוא ‎eth0.

בהנחה שיש לך עכשיו כרטיס רשת מזוהה, תוכל לנסות להריץ שוב את ‎net-setup או ‎adsl-setup (שאמורים לעבוד הפעם), אבל למכורים שבינכם, נסביר כעת כיצד להגדיר את הרשת באופן ידני...

בחר באחד מהחלקים הבאים בהתבסס על תצורת הרשת שלך:

• שימוש בשרת DHCP כדי לקבל IP באופן אוטומטי
• הכנה לגישת אלחוט אם יש לך כרטיס רשת אלחוטי
• הבנת הטרמינולוגיה של רשתות מסביר מה שאתה צריך לדעת לגבי עבודה עם רשתות
• שימוש ב-ifconfig ו-route מסביר כיצד להגדיר את הרשת באופן ידני

שימוש בשרת DHCP כדי לקבל IP באופן אוטומטי

DHCP (קיצור של Dynamic Host Configuration Protocol), מאפשר לקבל באופן אוטומטי מידע על הרשת (כתובת IP, מסכת רשת, כתובת שידור (broadcast), שרתי DNS וכו'). דבר זה יעבוד אך ורק אם יש לך שרת DHCP ברשת שלך (או שספק השירות שלך מספק שירות DHCP). כדי לגרום לממשק רשת לקבל את המידע הזה באופן אוטומטי, עלייך להשתמש ב-‎dhcpcd:

# dhcpcd eth0

DHCP חלק ממנהלי הרשתות ידרשו שתשתמש בשם המחשב ושם הדומיין שמסופק על ידי שרת ה
במקרה זה, עלייך להשתמש בפקודה הבאה
# dhcpcd -HD eth0

אם זה פועל (נסה לבצע ping לשרת אינטרנט כלשהוא, כגון גוגל, אז הכל כבר מוכן ואתה יכול להמשיך. דלג על שאר חלק זה, והמשך עם הכנת הדיסקים

הכנה לגישת אלחוט

אם אתה משתמש בכרטיס אלחוטי (802.11), ייתכן ותצטרך לקבוע את תצורת האלחוט לפני שתוכל להמשיך. כדי לראות את התצורה הנוכחית, תוכל להשתמש בפקודה ‎iwconfig. הרצת ‎iwconfig תראה לך משהו שנראה דומה לזה:

# iwconfig eth0
eth0      IEEE 802.11-DS  ESSID:"GentooNode"                                   
          Mode:Managed  Frequency:2.442GHz  Access Point: 00:09:5B:11:CC:F2    
          Bit Rate:11Mb/s   Tx-Power=20 dBm   Sensitivity=0/65535               
          Retry limit:16   RTS thr:off   Fragment thr:off                       
          Power Management:off                                                  
          Link Quality:25/10  Signal level:-51 dBm  Noise level:-102 dBm        
          Rx invalid nwid:5901 Rx invalid crypt:0 Rx invalid frag:0 Tx          
          excessive retries:237 Invalid misc:350282 Missed beacon:84            

עבור רוב המשתמשים, ישנן רק שתי הגדרות שחשוב לשנות. ה-ESSID (ידוע גם כ"שם הרשת") או מפתח ה-WEP. אם ה-ESSID וכתובת ה-Access Point שמוצגות הן של הרשת שלך, ואינך משתמש ב-WEP, הרשת האלחוטית שלך כבר פועלת. אם אתה צריך לשנות את ה-ESSID שלך, או להוסיף מפתח הצפנת WEP, תוכל להשתמש בפקודות הבאות:

(GentooNode השורה הבאה משנה את שם הרשת ל)
# iwconfig eth0 essid GentooNode

(הקסה-דצימלי WEP השורה הבאה מגדירה מפתח)
# iwconfig eth0 key 1234123412341234abcd

(השורה הבאה מגדירה מפתח המיוצג בצורת אסקי)
# iwconfig eth0 key s:some-password
(בתחילת הסיסמא s: יש לשים לב לקידומת)

לאחר מכן, אתה יכול לוודא את תצורת האלחוט שלך שוב, על ידי שימוש ב-‎iwconfig ללא פרמטרים. ברגע שהאלחוט שלך פועל, תוכל להגדיר את תצורת ה-IP , כפי שמתואר בחלק הבא: הבנת הטרמינולוגיה של רשתות, או על ידי שימוש בכלי ‎net-setup שהוסבר עליו קודם.

הבנת הטרמינולוגיה של רשתות

אם כל מה שנאמר לעיל נכשל, תצטרך להגדיר את הרשת שלך באופן ידני. דבר זה אינו קשה בכלל. למרות זאת, תצטרך להכיר קצת מטרמינולוגיית הרשתות, כיוון שתצטרך ידע זה על מנת להיות מסוגל להגדיר את הרשת באופן הרצוי לך. אחרי שקראת חלק זה, תדע מה זה שער (gateway), מה היא מסכת רשת (netmask) ולמה היא משמשת, כיצד בנוייה כתובת שידור (broadcast), ומדוע אתה צריך שרתי DNS.

ברשת, כל המחשבים מזוהים על ידי כתובת ה-IP (קיצור של פרוטוקול אינטרנט). "כתובת" זו היא צירוף של ארבעה מספרים בין 0 ל-255. לפחות, בדרך שבה אנו רואים זאת. במציאות, כתובת IP מכילה 32 סיביות (אפסים ואחדות). הבה נביט בדוגמא:

IP Address (numbers):   192.168.0.2
IP Address (bits):      11000000 10101000 00000000 00000010
                        -------- -------- -------- --------
                           192      168       0        2

כתובת IP כזאת, היא ייחודית למחשב מסויים, ככל שזה נוגע לכל הרשתות הנגישות (כלומר כל מחשב שתהיה מסוגל לגשת אליו דרך הרשת, יהיה בעל כתובת IP ייחודית). כדי להבדיל בין מחשבים הנמצאים בתוך הרשת, לבין מחשבים הנמצאים מחוץ לרשת, כתובת ה-IP מחולקת לשני חלקים: הרשת והמחשב.

ההפרדה נעשית באמצעות מסכת הרשת (netmask), צירוף של אחדות שאחריהן צירוף של אפסים. החלק של ה-IP שיכול להיות ממופה באחדות הוא חלק הרשת, והחלק השני הוא המחשבים הנכללים בה. כרגיל, מסכת רשת יכולה להיות כתובה בתור כתובת IP.

IP Address:    192      168      0         2
            11000000 10101000 00000000 00000010
Netmask:    11111111 11111111 11111111 00000000
               255      255     255        0
           +--------------------------+--------+
                    מחשבים              רשת

במילים אחרות, הכתובת 192.168.0.14 היא עדיין חלק מרשת הדוגמא, אבל 192.168.1.2 היא לא.

כתובת השידור (broadcast) היא כתובת IP עם אותו חלק רשת של הרשת שלך, אך רק עם אחדות בחלק המחשבים. כל מחשב ברשת שלך יאזין לכתובת זו, ומטרתה היא אכן לשדר מידע לכל המחשבים.

IP-address:    192      168      0         2
            11000000 10101000 00000000 00000010
Broadcast:  11000000 10101000 00000000 11111111
               192      168      0        255
           +--------------------------+--------+
                     מחשבים             רשת

כדי להיות מסוגל לגלוש באינטרנט, עלייך לדעת איזה מחשב ברשת משתף את הקישור לאינטרנט. מחשב זה נקרא שער (gateway). כיוון שהוא מחשב רגיל לכל דבר, יש לו כתובת IP רגילה (כגון 192.168.0.1).

קודם ציינו שלכל מחשב יש כתובת IP משלו. כדי להיות מסוגל להגיע למחשב זה על פי שם (במקום על פי כתובת IP), תצטרך שירות שמתרגם בין שמות (כמו dev.gentoo.org) לכתובת IP (כגון 64.5.62.82). שירות כזה נקרא שירות שמות. כדי להשתמש בשירות כזה, תצטרך להגדיר את שרתי השמות (שרתי DNS) בקובץ ‎/etc/resolv.conf.

בחלק מהמקרים, השער (gateway) שלך ישמש גם כשרת שמות (שרת DNS). אחרת, תצטרך להכניס את שרתי ה-DNS המסופקים על ידי ספק האינטרנט שלך (ISP).

כדי לסכם, עלייך להכין את המידע הבא לפני שתמשיך:

שימוש ב-ifconfig ו-route

הגדרת הרשת שלך מורכבת משלושה צעדים. בשלב הראשון, נגדיר לעצמנו כתובת IP על ידי שימוש ב-‎ifconfig. לאחר מכן נגדיר ניתוב אל השער על ידי שימוש ב-‎route, ונסיים על ידי הגדרת כתובת ה-IP של שרתי השמות (DNS) בקובץ ‎/etc/resolv.conf.

כדי להגדיר כתובת IP, תצטרך את כתובת ה-IP, כתובת השידור (broadcast) ומסכת רשת (netmask). לאחר מכן, בצע את הפקודה הבאה, שבה תחליף את ‎IP_ADDR בכתובת ה-IP שלך, ‎BROADCAST בכתובת השידור (broadcast) שלך, ואת ‎NETMASK במסכת הרשת (netmask) שלך:

כעת הגדר ניתוב על ידי שימוש בפקודה ‎route. החלף את ‎GATEWAY בכתובת ה-IP של השער (gateway) שלך:

כעת פתח את ‎/etc/resolv.conf עם העורך האהוב עלייך (בדוגמא שלנו, נשתמש ב-‎nano):

כעת מלא את שרתי השמות (שרתי DNS) על ידי שימוש בתבנית הבאה. וודא שאתה מחליף את ‎NAMESERVER1 ו-‎NAMESERVER2 בכתובות השרתים המתאימות:

nameserver NAMESERVER1
nameserver NAMESERVER2

זהו. כעת בדוק את הרשת שלך על ידי ביצוע ping לשרת אינטרנט כלשהוא (כגון גוגל). אם זה פועל, מזל טוב. אתה יכול להמשיך בהתקנת ג'נטו.

הכנת הדיסקים

התקני Block

בהקדמה זו נביט באספקטים הנוגעים לדיסקים בג'נטו לינוקס ובלינוקס באופן כללי, כולל מערכות קבצים של לינוקס, מחיצות, והתקנים מסוג block. לאחר מכן, כשתכיר את הדיסקים ומערכות הקבצים מבפנים ומבחוץ, תודרך בתהליך יצירת המחיצות ומערכות הקבצים עבור התקנת הג'נטו לינוקס שלך.

בתור התחלה, נציג את התקני ה-block. התקן ה-block המפורסם ביותר הוא כנראה זה שמייצג את כונן ה-IDE הראשון במערכת לינוקס, והוא נקרא ‎/dev/hda. אם המערכת שלך משתמשת בכונן SCSI או SATA, אזי הכונן הראשי ייקרא ‎/dev/sda.

התקני block מייצגים ממשק מופשט אל הכונן. תוכנות משתמש יכולות להשתמש בהתקני block אלה כדי לבצע אינטרקציה יחד עם הדיסק שלך, מבלי שיצטרכו לדאוג ה